החלטה בתיק בש"א 182149/07

1.         המבקשים שהם הנתבע וצד ג' מבקשים לדחות את התביעה על הסף מכוח תקנה 101 לתקסד"א, וזאת בטענות של השתק פלוגתא, היעדר עילה והתיישנות.

2.         תמצית טענות התביעה:

א)         בכתב התביעה המתוקן דורש התובע סכום של 1,460,343 ש"ח מהמבקש 1 - הנתבע.

ב)         הנתבע הוא יועץ מס  ונטען, כי הוא ייצג את התובע בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה ובין היתר ריכז בידיו את מערכת הנהלת החשבונות של התובע שהוא יהלומן וטיפל באופן שוטף בכל הרישומים וכן בהכנת דו"חות שונים של עסקו של התובע ושל התובע עצמו.

בנו של התובע, מר רון פנחסי התגורר בחו"ל. בשנת 1986 היה מצבו הכלכלי של התובע קשה ובנו ביקש לעזור לו והעביר לו במתנה יהלומים גולמיים שעלותם היתה כ- 242,000 $. (סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן).

ג)          התובע טען, כי הוא הבהיר מפורשות לנתבע, כי מדובר במתנה שקיבל מבנו אך הנתבע בניגוד גמור למצב העובדתי, שהיה ידוע לו היטב, רשם את דבר קבלת היהלומים בספרי התובע ובדו"חות לשנת המס 1986, כאילו התקבלו היהלומים מ"ספק" וכך יצר הנתבע התחייבות שלא היתה ולא נבראה.

סכום ההתחייבות נרשם בספרי ודו"חות התובע על סך 242,081 $.

הנתבע חזר פעם אחר פעם על אותו רישום שגוי בכל אחת מהשנים 1986, 1987, 1988, 1999, ובשנת 1990 "איפס" ומחק את יתרת הספקים שהיתה כתובה בארבע השנים שקדמו לשנת 1990.

משבדק פקיד השומה את דו"חות התובע לשנת 1990, נתגלתה לפניו תמונה ברורה לכאורה למרות שהיתה שגויה לחלוטין.

פקיד השומה ראה במחיקת ה"חוב" כביכול ל"ספק" שנעשתה בשנת 1990 כהכנסה חייבת במס בסכום החוב שנמחל.

פקיד השומה הגדיל את הכנסות התובע לשנת 1990 בסך של 495,782 ש"ח בתוספת המס בגין אותה תוספת הכנסה עמדה על סך 238,896 ש"ח נכון ליום 31/12/90 וכן הוטלו קנסות גרעון בסך 54,852 ש"ח נכון ליום 14/4/96.

ד)         התובע  הגיש  ערעור לפי סעיף 153 לפקודת מס הכנסה - עמ"ה 76/96 והערעור נדחה ביום 13/8/97.

הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון בע"א 6077/97 והערעור נדחה ביום 31/5/99.

ה)         התובע טען, כי לאורך כל הדרך הנתבע הוא זה שכיוון אותו והדריך אותו בכל הקשור למאבקו המשפטי.

וכן חזר ואמר בפניו, כי אם הוא יידרש בסופו של דבר לשלם את הכספים הנדרשים ממנו בגין שנת 1990, הוא יהיה זכאי בשנים הבאות, לזקוף כהוצאה המותרת בניכוי סכומים, שהם בגובה הסכומים שהוספו להכנסתו בשנת 1990.

וכן הסביר לו, כי בכל מקרה, לא תהיה פגיעה כלכלית בתובע והתובע האמין לנתבע.

בחודש יוני 2003 הוציא פקיד השומה שומות לתובע לגבי שנות המס 1999 ו- 2000.

שומות אלו הוצאו לאחר שפקיד השומה הודיע, כי הוא לא מוכן להכיר בהוצאות שנתבעו על ידי הנתבע בדוחותיו של התובע כתשלומים לבנו.

ורק בשנת 2003 התברר לתובע, כי הוסב לו נזק רב בסכום של מאות אלפי שקלים ויותר.